הכל שאלה של איזון

  Snapshot_013
במפגשים עם הורים, מחנכים וחברים, כאשר אני מספר בהתלהבות על תכניות הלימודים  המבוססות על עולמות וירטואליים (סביבות תלת ממד מרובות משתתפים). היצירתיות המגיע מהילדים, הנכונות שלהם להתמודד עם קשיים ותקלות, התכנון הנדרש כדי לבנות פרויקט, השעות שהם מוכנים להשקיע בביצוע המטלות והפרויקטים  והיתרונות הקוגניטיביים  של שילוב סביבות תלת ממדיות מרובות משתתפים בתהליכי החינוך והלמידה של ילדים בני נוער ומבוגרים. כאשר אני מספר על הילדים שמסרבים לעזוב בסוף השיעור, ילדים אשר מתעקשים להמשיך לפתח גם בשעות אחר הצהריים והערב, הטלפונים שאני מקבל כדי לעזור בפתרון עוד בעיה בה הם נתקלו בדרך כלל אני נתקל באותו סט של תגובות – אז מה? אתה רוצה שיבלו עוד זמן מול המסכים? גם ככה הילד מגיע הביתה וכל היום הוא מול המחשב! מה עם החיים שמחוץ למחשב? למה לא להיפגש עם חברים? איפה הם ירכשו ידע כללי? הסביבה התלת ממדית לא ממכרת? הילדים לא הולכים לאיבוד בתוכה? האם הילד ידע להבדיל בין מציאות לדמיון?.. כאשר אנחנו היינו ילדים ….

 

כמובן שהתשובה לכל השאלות הללו אינה פשוטה ומידית ודורשת מעט סובלנות והקשבה. סביבת המשחקים התלת ממדית מרובת המשתתפים הנה סביבה המגרה את פעילות המח ומאיצה את מרכזי המח העוסקים בחשיבה מופשטת, חשיבה אנליטית,ניתוח חזותי ועדו. סביבת העולמות הווירטואליים פותחת בפני הילד עולם שלם של יצירתיות, התמודדות עם בעיות, בניית חלומות ופנטזיות והגשמתם לצד תכנון מדוקדק תכנות בניית מסרים דיגיטליים וחיי חברה עשירים וענפים.  האם עולמות וירטואליים הם הפתרון האולטימטיבי לגל הטרור הפוקד אותנו, לתרבות השיח ולאיכות התרבות בישראל.? כמובן שלא וכמו לכל כיוון או פעילות אחרת במאה ה21 גם תפיסת העולמות וירטואליים ומשחקי תלת הממד מרובי המשתתפים מחייבת איזון. שימוש בסביבות תלת ממד זוהי מיומנות חשובה והכרחית אך בוודאי שלא יחידה ובלעדית.
כמו בכל תחום בחיים, ובעיקר בעידן הנוכחי, תפקידנו כהורים ומחנכים לאפשר לילד, לחנוך את הילד ולתווך לו את העולם לחשוף אותו למגוון האפשרויות ולהעניק לא את החוסן והידע להשתמש בהן בתבונה ובמינונים הנכונים. מאז ימי ניוטון לא בוצעה פריצת דרך מדעית סתם מלשכב מתחת לכיפת השמיים אחרי טיול תרמילים ארוך בחיק הטבע אך באותה נשימה לא נבנתה אהבת טבע ומולדת ללא הליכה בשבילי נחל עמוד או לאור הירח בנחל חוורים, ללא התבוננות בשפן הסלע או בטבילה במי מעיין צוננים. עדיין לא נמצאה הנוסחה המאפשרת למי שאין לו נגישות דיגיטלית לפרוץ טכנולוגיות ולפתח תוכנה אשר מנחיתה אדם על המאדים אך גם לא ניתן לפתח את הלוויין הבא מבלי לדעת להתמודד עם כשלים ובעיות שיתוף פעולה והחלפת דעות.

 

תפקידנו כהורים ומחנכים להתוות את דרך האיזון. כדי לעשות זאת עליינו להיות חלק מחווית המשחק של הילד כפי שאנחנו חלק מחווית הטיולים שלו וממיומנות משחקי הקופסה, הסיוע בפתרון המריבות עם החברים שלו ומודל החיקוי שלו בקריאת ספרים. אם נהיה שם, נדבר את השפה ונחווה את החוויה של משחקי תלת ממד מרובי משתתפים נדע כיצד לסייע לילדים ולבני הנוער ליצור את האיזונים הדרושים כדי לכבוש את המאדים לצד טיפוס אמתני בנחל צין.
גילוי נאות
אני יודע שהם יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו לשחק בכל אותם קסמים ….. אז מה (הם גם רצים הרבה יותר מהר ממני)

פיתוח משחקים זו לא למידה רצינית באמת

לפני כמה ימים קיבלנו תשובה מאחד מבתי הספר בו היינו אמורים להתחיל ללמד את תכנית "יזמי התקשוב בעולמות וריטואלים" – תכנית לימודים המבוססת על פיתוח משחקים ופעילות בתלת ממד – כי הם החליטו לא להפעיל את התכנית שלנו בבית הספר. התכנית שלנו נראתה להם "משחקית" מדי ולא מספיק רצינית… היא יותר מתאימה לחוג מאשר למידה פורמלית בבית הספר… נתקשה לשכנע את ההורים שהתשלום שלהם הולך לעוד משחקי מחשב…

מסלול מרוצים בתלת ממד

התבוננו נא בתמונה . זהו פרויקט הסיום של ילדי בית הספר נופים בתשע"ה. כל קבוצה של ילדים בנתה מרוץ מכוניות הכולל חידות בתחום דעת ספציפי אותו הם קיבלו. כדי לנצח במירוץ יש לבנות את המכונית היפה ביותר ולעבור את מסלול המרוצים, כולל פתרון חידות הידע בזמן הקצר ביותר.

נעצור רגע ונבין מה נדרש כדי ליצור את מסלול המרוצים, המכוניות המשתתפות וכמובן את חידות הידע…..

נדרש חוש אסתטי

נדרשה הבנה בסביבה תלת ממדית, איך בנויים הממדים השונים. מהי תנוע בציר ה X ציר ה Y וציר ה Z. כיצד אובייקטים משפיעים אחד על השני וכיצד נקודות מבט שונות משפיעות על התוצאה.

נדרשה הבנה פיזיקלית, משקלים, תאוצה בסיבובים ומשמעות החיכוך בסוגי משטח שונים.

נדרשה הפשטה והבנה של מבנה/ צבע וטקסטורה באובייקט תלת ממד

נדרשה עבודה עם תוכנות גרפיות שונות

נדרש ללמוד תכנות אובייקטים ובנית סקריפטים

נדרשה עבודת צוות וירידה לפרטים

נדרש תכנון מוקדם של הסצנה

נדרשה התמודדות עם השפה האנגלית

נדרש להפעיל את הדמיון ולשאוף ליצור את המסלול המורכב ביותר עם המכוניות היפות ביותר.

נידרש לחקור את תחום הדעת ולהמציא חידות שאינן מובנות מאליהן על מנת להקשות על המשתתפים

נדרשו ימים ושבועות של ירידה לפרטים ועבודה אין סופית ( זכורים לי הודעות ששלחתי למורה הי רק תשע בבוקר מה הילדים עושים בפרויקט הם לא אמורים להיות בכיתה?, עכשיו כבר 11 בלילה למה הילדים עדיין כאן, בסביבה הוירטואלית? ).

נדרשה התמודדות עם כישלונות ואתגרים (חלקם תלויי מערכת ואינם קשורים לכשרון הקבוצה).

נדרשה היכולת לחייך בסיפוק אחרי כל הצלחה והישג

 

והמשתתפים – הם בכלל רצו רק לנצח במירוץ המכונית ולקבל את דגם המכונית המגניב שהובטח בסוף לא ענינה אותם למידה רצינית…..